החלטה בתיק בש"א 055517/99

עניינה של החלטה זו, השלמת החלטה בנושא פטור מאגרת משפט.

אני חייב לומר, שמדובר בבקשה עתיקת יומין, שהוגשה עוד בשנת 1999, ההליכים התנהלו כפי שהתנהלו, וכעת נותרה נקודה אחת שנויה במחלוקת והיא השאלה, האם מתקיימים במבקשות הכללים המותווים בפסיקה לפטור מאגרה, ככל שהדבר נוגע ליכולות הכלכליות שלהן, לאחר שבנושא עילת התביעה, ניתנה החלטה על ידי כב' השופטת ברוש, עוד ביום 7.1.03.

מאז החלטת כב' השופטת ברוש, התנהלו הליכים כאלה ואחרים, שעוד אתייחס אליהם בהמשך, ולאחר מכן, משנפטר כב' השופט אזר ז"ל בנסיבות טרגיות, הועבר הדיון לשמיעה לפני.

בדיון שהתנהל לפני ביום 25.1.05, עתרו הצדדים למתן צו לסיכומים בכתב. בהחלטתי מאותו מועד, הוריתי על הגשת סיכומים כתובים בתוך פרק זמן קצר יחסית, מתוך כוונה ליתן החלטה בתוך זמן קצר לאחר הגשת הסיכומים, אלא שבפועל התארך הליך הגשת הסיכומים הרבה מעבר לדרוש ולמועדים שנקבעו על ידי, באופן שהיה בו כדי להוציא את התיק מסדר התיקים הממתינים למתן החלטה.

כאמור, המחלוקת היא נקודתית, ועוסקת בשאלת היכולות הכלכליות של המבקשים.

המבקשות טוענות הן בבקשה והן בסיכומים, כי מדובר במי שהינן חסרות כל יכולת כלכלית.

מדובר בחברות אמריקאיות, כשהמבקשת מס' 2, מצויה בפירוק בתחומי מדינת ישראל. המבקשת מס' 1 הייתה אפילו בפירוק לתקופה מה.

מי ששלט בשתי החברות, על כך אין חולק (במבקשת מס' 2 באמצעות המבקשת מס' 1) היה מר מנחם פרי-הר (להלן: "פרי-הר"). אותו פרי-הר מרצה בעיתוי הנוכחי עונש מאסר בן 14 שנים בארצות הברית, בגין הסתבכויות הקשורות בחברות.

המבקשות סבורות שהן שטחו לפני בית המשפט תמונה מלאה ומדויקת של מצבן, שהוא מצב כלכלי קשה ביותר. אין למבקשות כל יכולת כלכלית שהיא, כעולה מתצהיריו של פרי-הר, כמו גם מחקירתו במקום מאסרו, חקירה שבוצעה בינואר 2003.

לאחר אותה חקירה, הומצאו מסמכים נוספים משלימים, ותוצאת הדברים היא, כאמור, כי אין ביכולתן לעמוד בתשלום האגרה, הנדרשת בגין סכום תביעה של 38 מיליון ש"ח (הוא הסכום שנקבע על ידי כב' השופטת ברוש בהחלטה כסכום שעליו תועמד התביעה).

עוד הוסיפו המבקשות וטענו, כי טענותיהן העובדתיות, כפי שהועלו במהלך הדיונים כשכאמור נמשכו על פני שנים ארוכות, לא נסתרו בכל דרך ואופן, אף שבעבר טענו המשיבות מס' 2 ו-3 שיש ברשותן נתונים, שיסתרו את הטענות כפי שהועלו על ידי המבקשות.

הוסיפו המבקשות בסיכומיהן וטענו, כי הפכו, למן מעצרו של פרי-הר ובהמשך מאסרו, לחברות חסרות פעילות וכל יכולת כלכלית שהיא.

לשתי החברות מונה מפרק (עו"ד אילן שביט), כשביחס למבקשת מס' 1, בוטל המינוי בהמשך הדרך. מדוחות המפרק עולה, כי אין לחברות כל פעילות עסקית, או יכולת לבצע פעילות כאמור.

עוד נטען, כי למבקשות אין כל רכוש ומקורות הכנסה בישראל או בארצות הברית, כשלטענות אלה, חיזוק בדוחות המפרק כפי שהוגשו מעת לעת.

טענה נוספת בפי המבקשות היא, כי המשיבות מס' 2 ו-3 אף הודו בחוסר היכולת הכלכלית שלהן, בעת שויתרו על הודעות לצד שלישי, שהגישו כנגדן במסגרת הליכים אחרים, כל זאת מחמת חוסר יכולת גביית כספים, כפי הצהרות המשיבות הללו בבית המשפט.

לא אכנס ליתר הטענות העובדתיות הנוגעות לעוניין של המבקשות, כפי שאלה נטענו בהרחבה בסיכומים, הדברים כתובים וברורים, והם למעשה, חוזרים האחד על השני.

עם זאת, ראוי להוסיף, שהמבקשות טענו לכך, שלא הבריחו כספים בכל דרך ואופן, הטענות בעניין זה הן טענות בעלמא, שנסתרו על ידי דוחות המפרק, כמו גם על ידי הצהרותיו של פרי-הר.

בדיקת ה"סביבה הקרובה" של המבקשות מלמדת, כי אין למבקשות למי לפנות על מנת לקבל עזרה כספית, לצורך תשלום האגרה. פרי-הר, כזכור, נתון מאחורי סורג ובריח משנת 1993, ואין לו כל יכולת כלכלית שהיא. הנושים (שהם הצפויים להנות מכל פסק דין שיינתן כנגד המשיבות מס' 2 ו-3), אינם קיימים כלל ועיקר.

עוד טענו המבקשות, כי אין לפנות לבני משפחתו של פרי-הר כ"סביבה קרובה", ומכל מקום, גם אם היה מקום לעשות כן ,הרי שהוכח שהם אינם בעלי כל יכולת כלכלית משל עצמם, בוודאי לא כזאת שתאפשר תשלום אגרות בגין תובענה, על סך 38 מיליון ש"ח.